מהתאהבות לאהבה: האתגר
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותיי הנדחות
...............
ועוד רז לך אתודה
נפשי נשרפה בלהבה
אומרים אהבה יש בעולם
מה- זאת אהבה?"
)ח.נ ביאליק)
נזכרים בתקופה בה הרגשתם שיש קסם באוויר? ..העולם נראה צבעוני.. בוהק.. הייתה אופטימיות
חיונית...החיים נראו טובים מאי פעם.. בגוף היו המון אנרגיות.. תשוקה...חיוניות.. תנועה...לעיתים
ריחוף..?
נזכרים בהתאהבות?
פעמים רבות כניסה לטיפול זוגי היא כניסה ממקום של משבר. שבר. כאב. סבל. נראה שהזוג שכח
מה חיבר ביניהם. העוצמה של החיבור הזוגי והתשוקה נשכחה..דהתה..הודחקה..המציאות המורכבת
של החיים, גידול הילדים, המציאות הכלכלית, המחוייבות לדור המבוגר מחד והצעיר מאידך יצרו
מרחק..לעיתים עד כדי זרות... "זה לא האיש בו התאהבתי".."כשהכרתי אותה היא הייתה שונה"..
מה הפער בין התאהבות ואהבה? ואיך מגשרים על הפער?
אריך פרום בספרו "אמנות האהבה" כתב שהאהבה דורשת ידיעה ומאמץ. בעוד שהתאהבות היא
רגע של אחדות מרומם והחוויה המרגשת ביותר בחיים, בה הכל נהדר ופלאי ובדר"כ משולב במשיכה
מינית ובהתממשותה. רגע התאהבות מתפוגג ולכן הוא מציע להתייחס לאהבה בוגרת כאמנות.
יש ללמוד איך לאהוב ואף לפעול כדי לממש זאת. לתפיסתו, הצורך העמוק ביותר של האדם הוא
להתגבר על חווית הנפרדות מהזולת. אנו מוצאים זאת בפתרון האחדותי של ההתאהבות. עם זאת
אהבה בשלה היא איחוד המותנה בשימור שלמותו של האדם. שימור האינדוידואליות שלו. האהבה
עוזרת לנו להתגבר על תחושת הבדידות והנפרדות, אבל היא גם מאפשרת לנו להיות אנו עצמנו.
לשמור על שלמותנו.
הפרדוקס באהבה הוא ששתי נפשות נעשות לאחת ובכל זאת נותרות שתיים.
אהבה היא נתינה, דאגה, אחריות, מתן כבוד וידיעה. ידיעה, משמעה ההתאוות לרדת לסוף נפש
האדם הן האישי, של כל אחד מאיתנו, והן של זולתנו. ועדיין...נישאר חידה לעצמנו כפי שהזולת
נישאר חידה לנו.. הידיעה נמצאת במעשה האהבה.
פרום מתכתב עם פרויד. לגישתו של פרויד ההתאהבות תמיד גובלת ב "אי –נורמליות", תמיד נלווה
לה עיוורון למציאות, כפייתיות והיא העברה ממושאי אהבה של הילדות. בעיניי פרויד האהבה כתופעה
רציונלית, כגולת הכותרת של הבגרות, אין לה קיום של ממש. עם זאת, יש הקוראים אחרת את
פרויד, ורואים בבחירת בן זוג מזין ומכיל על בסיס הדמויות ההוריות הראשונות כאהבה בשלה ובוגרת
("בחירה זוגית אנקליטית") לעומת בחירה מורכבת יותר באובייקט נרקיסיסטי, בה אדם מתאהב
במה שהוא עצמו היה בעבר או בהווה, או במה שהיה רוצה להיות.
אם כך, המעבר מהזמניות של ההתאהבות אל האהבה הבוגרת משמעו ויתור על התקווה שהאחר
"ישלים" אותי או "ימלא את הצרכים שלי באופן מלא" או "ירפא אותי מכאביי" אל עבר יחסים
המושתתים על נפרדות ויכולת אישית של כל אחד מבני הזוג להתמודד עם קשייו, תסכוליו כמו גם עם
תשוקותיו ורצונותיו.
פרום כתב שאת מעשה האהבה לא ניתן ללמד על פי כללי "עשה ואל תעשה", כל אחד בדרכו
הייחודית יצא למסע אישי ויפתח את אמנות האהבה הפרטית שלו. עם זאת, חשוב לזכור שהמסע
הזה דורש התמדה, סבלנות, התרכזות, פיתוח הקשבה והתמסרות להתמחות באמנות זו.
אמנות האהבה היא אתגר בעידן הקפיטליסטי בו אנו חיים. עידן בו העיסוק בייצור ולהט אחר צריכת
סחורה, והגדלת הון וממון. המבנה החברתי דוחק את האהבה לשוליים.
מטופלים רבים מגיעים אלי לקליניקה בשל קשיים בחיי האהבה.
השאלה המהדהדת "מה זאת אהבה" מוצאת את התשובה הייחודית של כל אחד ואחת.
