"אני חוזרת על הטעויות של אמא שלי...רוצה לעצור את הסיפור המשפחתי שלנו...שלושה דורות של
גירושין"..." עשיתי הכל כדי להיות הפוך מאבא שלי...אבל אני מגלה שאני מאוד דומה לו..."
אמירות שנשמעות בקליניקה פעמים רבות.
איך נחלצים מהסיפור המשפחתי? מה צריך לקרות כדי להיפרד מדפוסים מקבעים ותוקעים? איך אני
מוצאת חופש פנימי ומרחב בתוכי כדי לחיות את חיי ממקום של בחירה אישית וייחודית לי?
שאלות אלה ורבות נוספות עוסקות בתהליכים של העברה בין דורית. תהליכים שנחשפים בעבודה
זוגית ופרטנית בקליניקה.
העברה בין דורית פירושה הדהוד העבר בהווה. החייאה של היחסים הראשונים עם ההורים
והדינאמיקה במשפחות המוצא למשפחה הנוכחית. העברה של העבר להווה. כאן ועכשיו. תוך שימוש
במנגנוני הגנה שממסכים זאת. בטיפול, הדיבור על הסיפור המשפחתי מאפשר לזהות את החזרה
הבין דורית, לעבד אותה. לזהות את הצורך שלעיתים מרגיש ש"נכפה עלינו" לחזור ולשחזר את
העבר ואת היחסים המוקדמים. השחזור מקורו פעמים רבות בפנטזיה לתקן את חווית העבר
באמצעות הזוגיות הנוכחית וההורות.
תיאורטיקן משפחתי בולט שעסק בהעברה בין דורית היה BOWEN.
BOWEN כתב שהורים מעבירים לילדיהם את רמת הנפרדות שלהם (את היכולת להיות אוטונומי ובעל יכולת
עצמית להתמודד עם חרדות וקשיים ועם סיפוק והצלחה או לחילופין חסר נפרדות ולא מובחן מהאחר).
הורים בעלי רמת נפרדות נמוכה יתקשו לאפשר התפתחות אוטונומית של ילדיהם
ויעבירו להם תלות ואת חרדת הנטישה הקיומית שלהם. כשרמת הנפרדות של ההורה נמוכה הוא
יתקשה להתמודד עם חרדה ולכן יצור יחסים של משולשים בדר"כ עם אחד הילדים או ימצא פתרונות
מחוץ למערכת המשפחתית שייצרו משולש כמו : עבודה אינטנסיבית או רומן מחוץ לנישואין.
כשהורה מייצר משולש עם הילד (כלומר מכניס אותו ומערב אותו ביחסים הזוגיים) רמת החרדה של
ההורה יורדת והלחץ במערכת הזוגית מתמתן. אך הילד משלם מחיר.
הוא נלכד ביחסי המשולש. נלכד בתווך בין הוריו, נושא עליו את החרדות ואת ההשלכות של ההורים.
הילד מאבד את המרחב האוטונומי שלו להתפתחות אישית תקינה בתחומי החיים השונים:
האינטלקטואלי, הרגשי, החברתי.
בקליניקה אני רואה זוגות שעשו את הבחירה הזוגית שלהם בהתאם לרמת הנפרדות שלהם. בן זוג
במשפחה בה רמת הסביכות גבוהה והקשרים חסרי גבולות בין חבריה, ולחילופין, בן זוג ממשפחה
בה יש נתקים בתגובה למתח וקונפליקט, בדר"כ מצא בן זוג ממשפחה ברמת נפרדות דומה. העבודה
הטיפולית מכוונת להעלאת רמת המודעות כמו גם לחזק כל אחד מבני הזוג כסובייקט נפרד ועצמאי,
בעל יכולת להתמודד עם מתח וחרדה ועם לחצים אחרים בחיים. ככל שרמת המובחנות בין בני הזוג
גדולה יותר והקשרים הזוגיים סבוכים פחות מתאפשר שיח זוגי שהוא פחות השלכתי, יותר קשוב
ופתוח. כך מתאפשר לכל אחד מבני הזוג לעצור דפוסים אוטומטיים של שיחזור ממשפחת המוצא.
מעניין, בעיניי, להזכיר כאן את האוריינטציה הלאקאניינית. היא מכוונת ליצור "רווח" בין הפרט ובין
הסיפור המשפחתי שלו ובכך לכונן את הפרט כסובייקט.
לאקאן, היה פסיכואנליטיקאי, הוא קרא לעבודתו "החזרה לפרויד" (עם זאת במובנים רבים לאקאן
הלך מעבר לפרויד). לאקאן ראה את "הסיפור המשפחתי" האדיפלי של פרויד כמונע מ"הדמיוני",
כלומר מהרובד של הדמיון והמיתוס. בשלב האדיפלי האב עוצר את ההתענגות של הבן על האם
ומביא את שם האב. את הגבול הברור והייחודי לאב. בתמורה לכך, הילד מקבל משפחה. הילד עובר
תהליך של הזדהות (הבן עם האב והבת עם האם) ומקבל מקום בחברה ובתרבות.
בשונה מפרויד, אצל לאקאן, הילד נכנס לשיח החברתי עוד קודם לכן , כשהילד לומד את השפה.
ההקשבה לשפה של המטופל בקליניקה מאפשרת ללכת מעבר ליחסים (הדמיוניים) במשפחה
ובזוגיות וכך לגלות את הרובד הממשי של הסובייקט. את הגרעין האישי הייחודי לו.
הטיפול מכוון את המטופל להשתחרר מעמדות של הזדהות לעבר בירור פנימי עצמי של הרצונות
שלו, התשוקות והאיווי. בקליניקה, בטיפול זוגי ומשפחתי העבודה משלבת גישה מערכתית המדגישה
אינטראקציה ויחסים ועבודה פנימית- תוך אישית עם כל אחד מבני הזוג והמשפחה.
רוח האתיקה הלאקאניינית מכוונת להתפתחות של כל אחד מבני הזוג לעמדה של סובייקט.
בנפרד מההזדהויות עם ההורים והאחרים המשמעותיים.
גירושין"..." עשיתי הכל כדי להיות הפוך מאבא שלי...אבל אני מגלה שאני מאוד דומה לו..."
אמירות שנשמעות בקליניקה פעמים רבות.
איך נחלצים מהסיפור המשפחתי? מה צריך לקרות כדי להיפרד מדפוסים מקבעים ותוקעים? איך אני
מוצאת חופש פנימי ומרחב בתוכי כדי לחיות את חיי ממקום של בחירה אישית וייחודית לי?
שאלות אלה ורבות נוספות עוסקות בתהליכים של העברה בין דורית. תהליכים שנחשפים בעבודה
זוגית ופרטנית בקליניקה.
העברה בין דורית פירושה הדהוד העבר בהווה. החייאה של היחסים הראשונים עם ההורים
והדינאמיקה במשפחות המוצא למשפחה הנוכחית. העברה של העבר להווה. כאן ועכשיו. תוך שימוש
במנגנוני הגנה שממסכים זאת. בטיפול, הדיבור על הסיפור המשפחתי מאפשר לזהות את החזרה
הבין דורית, לעבד אותה. לזהות את הצורך שלעיתים מרגיש ש"נכפה עלינו" לחזור ולשחזר את
העבר ואת היחסים המוקדמים. השחזור מקורו פעמים רבות בפנטזיה לתקן את חווית העבר
באמצעות הזוגיות הנוכחית וההורות.
תיאורטיקן משפחתי בולט שעסק בהעברה בין דורית היה BOWEN.
BOWEN כתב שהורים מעבירים לילדיהם את רמת הנפרדות שלהם (את היכולת להיות אוטונומי ובעל יכולת
עצמית להתמודד עם חרדות וקשיים ועם סיפוק והצלחה או לחילופין חסר נפרדות ולא מובחן מהאחר).
הורים בעלי רמת נפרדות נמוכה יתקשו לאפשר התפתחות אוטונומית של ילדיהם
ויעבירו להם תלות ואת חרדת הנטישה הקיומית שלהם. כשרמת הנפרדות של ההורה נמוכה הוא
יתקשה להתמודד עם חרדה ולכן יצור יחסים של משולשים בדר"כ עם אחד הילדים או ימצא פתרונות
מחוץ למערכת המשפחתית שייצרו משולש כמו : עבודה אינטנסיבית או רומן מחוץ לנישואין.
כשהורה מייצר משולש עם הילד (כלומר מכניס אותו ומערב אותו ביחסים הזוגיים) רמת החרדה של
ההורה יורדת והלחץ במערכת הזוגית מתמתן. אך הילד משלם מחיר.
הוא נלכד ביחסי המשולש. נלכד בתווך בין הוריו, נושא עליו את החרדות ואת ההשלכות של ההורים.
הילד מאבד את המרחב האוטונומי שלו להתפתחות אישית תקינה בתחומי החיים השונים:
האינטלקטואלי, הרגשי, החברתי.
בקליניקה אני רואה זוגות שעשו את הבחירה הזוגית שלהם בהתאם לרמת הנפרדות שלהם. בן זוג
במשפחה בה רמת הסביכות גבוהה והקשרים חסרי גבולות בין חבריה, ולחילופין, בן זוג ממשפחה
בה יש נתקים בתגובה למתח וקונפליקט, בדר"כ מצא בן זוג ממשפחה ברמת נפרדות דומה. העבודה
הטיפולית מכוונת להעלאת רמת המודעות כמו גם לחזק כל אחד מבני הזוג כסובייקט נפרד ועצמאי,
בעל יכולת להתמודד עם מתח וחרדה ועם לחצים אחרים בחיים. ככל שרמת המובחנות בין בני הזוג
גדולה יותר והקשרים הזוגיים סבוכים פחות מתאפשר שיח זוגי שהוא פחות השלכתי, יותר קשוב
ופתוח. כך מתאפשר לכל אחד מבני הזוג לעצור דפוסים אוטומטיים של שיחזור ממשפחת המוצא.
מעניין, בעיניי, להזכיר כאן את האוריינטציה הלאקאניינית. היא מכוונת ליצור "רווח" בין הפרט ובין
הסיפור המשפחתי שלו ובכך לכונן את הפרט כסובייקט.
לאקאן, היה פסיכואנליטיקאי, הוא קרא לעבודתו "החזרה לפרויד" (עם זאת במובנים רבים לאקאן
הלך מעבר לפרויד). לאקאן ראה את "הסיפור המשפחתי" האדיפלי של פרויד כמונע מ"הדמיוני",
כלומר מהרובד של הדמיון והמיתוס. בשלב האדיפלי האב עוצר את ההתענגות של הבן על האם
ומביא את שם האב. את הגבול הברור והייחודי לאב. בתמורה לכך, הילד מקבל משפחה. הילד עובר
תהליך של הזדהות (הבן עם האב והבת עם האם) ומקבל מקום בחברה ובתרבות.
בשונה מפרויד, אצל לאקאן, הילד נכנס לשיח החברתי עוד קודם לכן , כשהילד לומד את השפה.
ההקשבה לשפה של המטופל בקליניקה מאפשרת ללכת מעבר ליחסים (הדמיוניים) במשפחה
ובזוגיות וכך לגלות את הרובד הממשי של הסובייקט. את הגרעין האישי הייחודי לו.
הטיפול מכוון את המטופל להשתחרר מעמדות של הזדהות לעבר בירור פנימי עצמי של הרצונות
שלו, התשוקות והאיווי. בקליניקה, בטיפול זוגי ומשפחתי העבודה משלבת גישה מערכתית המדגישה
אינטראקציה ויחסים ועבודה פנימית- תוך אישית עם כל אחד מבני הזוג והמשפחה.
רוח האתיקה הלאקאניינית מכוונת להתפתחות של כל אחד מבני הזוג לעמדה של סובייקט.
בנפרד מההזדהויות עם ההורים והאחרים המשמעותיים.
