להיות אם- המפגש עם הגוף במעבר לאימהות

לאחרונה הגיעו אלי לקליניקה מספר נשים בשל קושי להרות. ואשה אחרת, פנתה בעקבות "הריון
ספונטני", שהתקשתה לקבל.
הנשים, שונות זו מזו, כל אחת הביאה בדרכה את המפגש עם הגוף והמפגש עם האימהות בראשית
הדרך. מפגש שעורר חרדה ודאגה. מפגש שיצר מועקה.
אישה אחת הגיעה לקליניקה בוכה. נסערת. הביעה מצוקה וכאב. היא נישאה לבן זוג בארץ ועשתה
בעקבותיו עלייה. היא התקשתה להשתלב בארץ, הרגישה את בן זוגה מחויב למשפחתו, להוריו.
הרגישה זרה בארץ. מרוחקת מכל גורם תמיכה. הביטחון שלה בקשר הזוגי התערער. בתגובה לכך
היא נצמדה אליו עד כדי תלות. נזקקה לעזרתו בתחומים בהם התנהלה בעצמאות בעבר.
היא חוותה אובדנים רבים של מולדת, משפחה, שייכות, תמיכה חברתית, עבודה. בנוסף, הגוף
המוכר לה כל כך נחווה כבוגד. היא לא הצליחה להרות. גופה היה זר לה. היה פער רב בין הרצון
הבוער בה להיות אם אל מול גופה "המסרב" לה.
בטיפול הפרטני היא דיברה על האובדנים שחוותה, על הקשיים בחיי האהבה, על הזרות שחווה
בגופה, התסכול, האכזבה והבושה. הפחד שמא משהו בגופה לקוי. עיבוד מצבה האישי כמו גם בירור
ההתמקמות שלה בזוגיות אפשרו לה להתבונן בבחירות שעשתה, בחרדות שמניעות אותה, בפחדים,
בקשיי הנפרדות, בספקות ובשאלות שיש לה לקראת המעבר לאימהות.
הטיפול אפשר תנועה, היה עבורה קרקע בטוחה להתבוננות פנימית, במוכר כמו גם בזר, מה
שמרגיש לה לא מוכר ומפתיע. משהו מהחרדה שלה שכך...לאחר כחצי שנה היא הרתה.
נראה היה שהגוף המתין לתהליך הנפשי...
 
אישה אחרת שפנתה בעקבות "הריון ספונטני " . הגיעה מבוהלת. איך קרה שהגוף קיבל עבורה
החלטה? איך יתכן שזה "פשוט קרה"?
השיח הטיפולי היה מצע בטוח ורגיש לעבודה שאיפשרה לה לבטא את האמביוולנטיות הכרוכה אצלה
במעבר לאימהות. לבטא את הפחדים, התשוקה לילד/ה ועם זאת החשש שלא תהא אם טובה דיה.
 
המעבר לאימהות כרוך במפגש עם הגוף. הגוף מבטא את הנפש. גם כשלכאורה הגוף "מסרב" להריון
וגם כשהוא "עושה כשלו" והיא הרתה באופן ספונטני.
אפשר לחשוב על גוף האישה באוריינטציה פסיכואנליטית. פרויד ביסס את הפסיכואנליזה על עבודתו
הקלינית עם נשים. הוא מצא שגופן מייצר "סימפטום", כך מועברים אל הגוף חומרים מודחקים
מהנפש.
ז'אק אלאן מילר אמר בקורס "האוריינטציה הלאקאניינית", שהפסיכואנליזה יכלה להתחיל כי היא
התעניינה דווקא בהיסטריה (מבנה נפשי שאפיין בעיקר נשים אך לא רק). מה שמאפיין את
ההיסטריה הוא שאנו פוגשים בה את "הגוף החולה מן האמת". הגוף ההיסטרי, הוא זה המסרב
לפקודה של מסמן האדון. לאקאן ראה שיש בהיסטרית מן "הסירוב של הגוף" כלומר בגוף ההיסטרי
יש סירוב כפול האחד, הגוף מסרב לציית לנפש. מסרב לשרת את התכלית של שימורו העצמי. ושנית,
שהסובייקט של גוף זה דוחה את הגוף של האחר. כתוצאה מעובדה זו מופיע היחס בין המינים, בין
הגבר והאישה, כבעייתי.
 
הטיפול בנשים שנמצאות בשלב מעבר לאימהות נגע בגוף ובנפש. חשוב היה לכל אישה לפתח את
ההקשבה לגוף שלעיתים נחווה כזר. חוויות ראשוניות אלה של האם מכוננות את הקשר הראשוני בין
האם והעובר, האם והילד. ומכאן חשיבותן.
Coi בניית אתרים
דף הבית טלפוןwazeפייסבוק